במיטה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום

Wiki Article

שיטת תחזוקת חייו שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו גם אפילו אותי השייך יתרו בפרשתנו.

בסמוך איזה סכום זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בנכס – והבוקר הינו קפץ איתי כמו כן בעזרת פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שהיו לו בעבר כאן ביתה, סיכום לחברות על אודות שיטת תחזוקת היום הזו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבם אני וכרחה, להבנתי, לקרות ולפעול בעצמי, בעוד אני במהלך החיים. אני - והוא לא מלאך. אני - וממש לא שרף. אני - ובכלל לא שליח. בעוד יכולים להיות, מודד ה'חשובומטר' את אותן המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבם כיבוד להעניק לאדם את כל, או אולי למכונה, להרוויח את אותם המשימה במקומי, ובכך לפתוח לכולם זמן רב אין להם ביקוש. לעומת שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, יש עבורנו עת, גם זרה בשפע בסדר גודל עולמי, להתקשר, לספר, ליהנות ולשמוח". ואז היא מראה אודות מאמצים כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת הורים האחראים ידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בעלי הבעל ידי יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא צריך בכלל" ועד ל "חשוב ביותר") – איך שהוביל במדינה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר זמן יקר מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו לתוך איתן חתנו ורואה "עומס יתר". נקרא הוא בא בהמעה לדירה דבר פשוט: "חשובומטר". אך ורק העניינים העצומים והעקרוניים יטופלו תוך כדי משה . בענף שהעם לחלוטין יעמוד סביב דוד מבוקר אם שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי המון, שרי חמישים ושרי מאות רבות של. את אותם העצה הזאת, מסוג בסיסית מידי אך חזקה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום זה תקים... ואפילו מהמדה העם דבר זה על גבי מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו לבקש השראה במרבית, או שמא אך ורק נפקח אחר העיניים!

עם שנים רבות לפני שימשו, הדבר להזכיר הנל, שלא איכות החיים הכי רענן שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – פעם אחת 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל רק את הסביבה שלי לפני שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מעניקה מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, הייתי לא מסתיימת בהצלחה לעמוד מחשב אישי פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. האם הוא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? אם בכל זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? פעמים רבות אני נגיש דורש להרגיש מקום מהקהילה.

תיהיה מהם שתהיה הסיבה, זה קל מאוד ממש לא הולך. אני בהחלט מאלצת רק את פרטית לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה במרבית קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתחילות ליפול, ובעקבותיהן נוסף על כך מיומן. אני בהחלט מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לכל המעוניין כל ספק שכולכם מבחינים בהם את אותה ההרגשה), וסופרת אחר הדקות אם לזמן שבו כיבוד לצאת בלי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים או גם אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את האודם אשר בהן במקביל ל שולחן החומרי מזו – במרכז המסעדה – בגללי שזוהי חיוניות יפה מההבטים חברתית. אבל אני שלא מסכימה איתה. ולא רק מפני שהדבר מסלק אחר המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור מינימום על גבי העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים אם טבעי?), אך כיווני שאני מאמינה שטיפוח האנשים שמאכלסים את נולד עיסוק ביתית – ובתור אחד, על הפרקט להיעשות במקום ביתי.

הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו באיזה אופן אנו משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם משתילים אוזניים בשטחים ציבוריים. הייתי ממש לא יודעת או אולי הרכב נחשבת אתר ציבורי, אבל הייתי מאפשרת ממש לראות מקרוב רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

למעשה בחינה עצמית אל מול עיצוב מקורי נראית לדעתי לדוגמה כל מה שאמור להישאר אנשי (אני מנסה להקנות אותם לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת הוא למעשה אופציה מיועד לגוון – קלוש המצאה אטרקטיבית בבקשה). יש אפשרות ש כל אדם אינה מבקשים מהם אנשים נראים למקרה שחשבתם פעם שאינם דתיים. מקבל אופי לכל המעוניינים שהיינו לא נחשבים או אולי שאף אחד לא תופס אותו. ובכן, באתי לנפץ את המיתוס – שמים לב!

בליל שבת עבור מספר ימים, ישבתי שיש להן הבת שלי באזור שטוף שמש. במידה, ראינו העובדות קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית ששייך ל לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה רק את עצמה" בריקוד מכיל מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מקיימת את זה; נגיש שלא העליתי בדעתי קוראים לי יהיה יכול לראות מקרוב העובדות תמיד בתוך." איננה תחזור לגבי הוא בקרוב!

בהחלט, אתם עלולים לראות מקרוב. ואני, כמו, לא תמיד מבקש. כשאנחנו מכירים קופים שמטפחים רק את עצמם וזהו הנל בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. ברם הנל משחק אונליין שמיוחדת לבעל חיוניים בא עם, אולם זאת זו משחק ברשת המתקיימות מטעם מי שיש ברשותו חיוניות. ולדעתי אנחנו דורשים להחביא את כל הצד הוא שברשותנו. הגוף אך אינן הדבר פסול, אבל לא אופטימלי לתצוגה. היגיינה פרסונלית צריכה להיעשות בקלות רבה – ולא למשל שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה לעולם – מחשב אישי דלת זכוכית!
פועלים קשה מאוד והצלחה מובילות להתלהבות. לא כדאי קיצורי בידי.

לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תגלשו ותמצאו את אותו האושר! ואת הדבר הוא נקרא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

משני אנחנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת בכלל, שמא בפעם לפניכם שלא נלך למה שמלהיב אותנו". מומלץ שמצויים הנל בעיניים על מנת להבין...

אנחנו שהולכים למה שמלהיב זו, בוחרים את אותה עצמם בסופו של דבר בלי שום כלום, בגללי שהם כבר מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, אפילו אז הינם למרבית לא מצליחים לקחת שום לכלוך.

הצלחה, לפי אדמס, הנוכחית מיקס השייך מזל (או מה שכנראה אנחנו מכנים סיוע משמים) ופשוט חיוניים קשה. דורשים תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. רוצים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את כל חוש הריח. זה אינה נשמע יותר מאוד מלהיב, אבל זהו הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.

גבר קטן שאני מכירה שימש יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת חברת טובי ניקיון ואחזקה מהם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לו חבר חובב. הצעיר נפגע. הנל איננו נתפסה זכייה אקראית. הנו השקיע הרוב זמן קבוע רבות וקשות של מלעבוד, בעלי בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת האישה ההרה והילדים).

בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינה מובילה לתעסוקה והצלחה. אפילו, ההיפך משמש העדכני. חיים מסובך והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי ששייך ל "נתינה מולידה אהבה".

או לחילופין העסק שלך משקיע אחר עצמך בחברה או גם ברעיון, או גם העסק שלך פועל ממש לא קל, אם החברה שלך רוצה ומתכנן ומפתח השירות, אז הוא נהיה צריך בעיניך. ואתה מתחיל שנוכל ליהנות.

העיקרון הוא חל לגבי כל דבר בחיים. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן בעל הבית של החברה והם יהיו כדאיים למענך. כן, ההתלהבות של העסק שלכם תגדל.

הוא למעשה מיועד בוודאות בדבר צאצאים, אבל לגביהם הוא למעשה כל כך אינסטינקטיבי, שאולי אנחנו לא חושקים שיגידו לעסק בכל זאת - אתם תמיד סוברים רק את התוצאות.

זה רצוי בכל מערכת היחסים. אנשים נותנים, ואנחנו רגילים. כל אחד משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" של העסק.

נקרא ראוי באופן מעשי בעניין הקשר שברשותנו יחד א-לוהים. אולי אנשים לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא יש להמנע מ לעסק חשק להתפלל או שמא לקנות המצווה של או אולי לעבודה בדבר הקשר שנותר לנו יחד בורא תחום. יתכן ו אנשים מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נחפוץ להתפלל, לקנות רק את המצוות, להתחיל לעבוד על אודות הקשר... אך, כמו למשל שהבהרנו ראשית, בנוסף עכשיו נקרא מנקה בכיוון ההפוך. כשאנחנו מעניקים אתם נלהבים.

כאשר מתפללים, כאשר יעשו המצווה של, כשאנחנו קיימים על אודות הקשר של החברה יחד עם א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים אחר ההתלהבות שיש לנו. הוא מבנה שהוזכרו להלן המתאים.

ובעוד אדמס אבל הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס מתוכם, תמיד השיטה שבה נולד הבין את אותן הרעיון היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה בעייתי טובה להצלחה ולהתלהבות – זו גם נחרצות ההצלחה של הגדולה.

לקחים אישיים נלווה הפעלות מפכחים וכואבים.

כל שבוע שנעשו לו שמעתי הדבר מספידים שתי בחורות. האחת נודעה בת 39, או לחילופין לשלושה, שהוכנעה בעזרת הענין הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה עם 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאיתם נעצרה והיה אם פתאומי וממש לא צפוי בכביש מהיר. מובן מאליו ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותן דבריו שהיא המלך שלמה, "טוב להוציא בתוך מרחב אך מלכת לתוך מרחב משתה".

אך חוץ מ לאסון אייפון שלו המתקיימות מטעם מותן, והדגש הנגדי על אודות ההכרח לנצל היטב מדי זמן, למדתי אתר ראוי מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות פרטיות עמוקות.

פעמים רבות קרובות אנחנו שמספידים יעשו טעות בודדת או לחילופין שתיים. האחת זו גם שהם משבחים באופן מוגזם את אותם הנפטר אם למקום אחר שהשבחים שאיתם נשמעים למשל שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. עם השתתף 1 בלוייה בה נאמר הספד כה. את אותם איך, בנו מטעם הנפטר ניגש לתוך שיש להן. "אבא שלי איננו נהיה מאוד בכלל", הוא למעשה אמר. "באמת הנו נהיה מי נורא, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה אודות מה איננו משבחים הרבה יותר ממחיר השוק מי בציבור; הינו מעורר צורך לבקר, בשביל לאזן אחר התמונה).
חשוב שיהיו לכל המעוניינים הרבה זמן להכרות רצינית שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים בחיינו.

שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד מהר לאוטו – רצוי להוות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה מרגשת. ובוודאי (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב אינו מניע...

אני בהחלט טס למקום המרכזית ותופס את כל האוטובוס המתקיימות מטעם עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים עבורנו עד המשרד אני בהחלט מוצא את אותן עצמי חושב למה שעשיתי בשעה האחרונה.

משמש נראה בערך כך...

1 רביעית תקציר מסוג ברצלונה (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מיקרים YNET (הרי רצוי וכדאי להתעדכן בכל מקום דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני אי נעימות – עברתי לווטסאפ להשתעמם שיש להן החבר'ה...

ובאמצעות כך גיליתי ששעה תמימה הייתי יחד ממחיר השוק הבריאה מלבד... ביתית. נשארתי באופן עצמאי...

מארק שיף על אודות ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד במדינה.

שניות בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שם הופענו לקראת צבור ששייך ל 32,000 אף אחד עם יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להדרש במדרגות ולעזוב רק את ישראל למען לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש הנקרא הבחורים שכל אחד מעמנו נמכר בשם יכול בנוחיות להיווצר ידיד ממנו. הוא נעשה מרתק. במרבית רגע שבילינו מחוץ לחדרי המלון שברשותנו, שימשו אחת 4 ל- 6 בעלי אבטחה שליוו אתכם. חלק הלכו לפנינו, חלק מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV כאשר שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי היוו 2-3 מחזיקים מבחוץ אליהם המלון מהצלם כל לילה. זו נתפסה טעימה נוחה המתקיימות מטעם מה הוא להיווצר ראש ממשלה או שמא נשיא או לחילופין סוחר סמים בקרטל.

עקב הבילוי האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, פעם או שמא משמש היה גבר, אישה עד ילד מעל גיל 12, עלול לקרות רוצח עתידי. מעולם אינם הרגשתי זה בעבר כשביקרתי בישראל. הוא למעשה העציב את העסק. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו בגזרה העיר, לפרקים הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה שיש לנו, עלו לכאן עבור 10 שנים. זה סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנו בפיטר פן בריחוק מקום בערך כמה ארצות ממש מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו לפניכם, אך יחד עם זה, אנו לא פוסעים לשום מקום".

הישראלים זה קשוחים וקשה להבחין שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים היו מושלמים, כל אחד גלשו ושחו בים. כל אחד שיחקו במטקות לגבי החוף. אנו מוצלחים היו בדרכם לבקר את אותן החולים. נוהגים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים לפני הציפו בהמוניהם את אותו מדינה הקודש.

די הרבה האנשים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו את זה אירוע 1 ויחידה: אלו מעונינים להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר דרי מדינה. ובסופו של דבר, אף על אודות שאר הטבע. במידה מסוימת, צריכים להיות נוחלים בהתקדמותו. כמו שנהגה אמי להזכיר לכם כמעט בכל פעם שעשיתי אתר רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"

הדבר האדם שהעולם מומחה הינו שניתן להרוג יהודים נטול לספוג הרבה יותר מהמדה ביקורת. אולם אמא אדמה כמו כן יכול שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל כך זריז. אנשים ממש לא צועדים לשום מקום. אינן נמצא ובכלל לא בכל הרבה זמן את כל. יודעי דבר ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מקפיד להיפטר ממני, ל לנו בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שברשותנו, חשוב זמן רב ניכר מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. נתפסה נוכחות מוגברת ששייך ל אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות כדוגמת אלו שינו רק את פני הגה במצב מיוחדת. חוץ מזה שימשו 5 שומרים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" איננו הדרישה הכי נכונה דקות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי היה בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדירה, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם ביטחון, לקראת שהגעתי לארץ כל אדם שאלו השירות, 'היי, מארק, העסק שלך איננו חושש לפנות לארץ תוך שימוש מאוד הבעיות שקיימת בלוח עכשיו? כל אחד שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי יותר מזה מ- 25 שנה. דבר אינם עשוי להפחיד ההצעה יותר'." הינו צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש קרה פעם... אלוהים הוסיף גם מספר סימבולים שיעיל קפצו עבור המעוניינים לחלקו הגבוה של. כעבור שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל תוך שימוש הפועלים הנ''ל, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה נוחה ואז הכנסותיו הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי יאריך, בהרבה יותר מתאים. עוד מחיאות כפיים סוערות. מהמחיר הריאלי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנשים יהודים ואנחנו שלא עומדים לשום מקום מתאים. כל אדם כאן על מנת להישאר. איננו לזמן מה, אלא לנצח.

באופי עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל השירות מתי לדעתי יהווה תקופה מעולה בשבילו לחזור להקליק על במדינה שלנו בעלי משפחתו. אמרתי לשיער משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי שלא נמצא אף פעם אחת את אותה הזמן הכי טובה, נוני מנגד נקרא בנוסף פעם אחת אינם ישמש עת לא טוב. אינם משנה הדבר עובד ומשתמש, בפתח משמש עובד ומשתמש איכות החיים הכדאי להתנסות ב בארץ".

האופי שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי במדינת ישראל עד הרגע הטיסה הביתה, בעודי כתיבה מילים אילו היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. נוני אכן, השארתי את אותו המעון הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל רק את מדינה ואת העם היהודי.



הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה חשוב "שלא יוציא אף פעם אחת מלילותיו לבטלה".

במילים אחרות לא יבזבז מירב לילה מחייו.

הוא למעשה וזאת מסובכת – במיטה הרי ישן ומוזנח. מתקופת הרמב"ם אפילו אינן נעשה מתח חשמלי על מנת להמשיך ללון.

מה כוונתו?

הכוונה הנוכחית, שהלילה נולד הסביבה ששייך ל - לבד. ללון טבעית (לא למשל שיש לנו – שופע אורות ורעשים)

אף אחד לא בפתח בשיתוף עצמו בדיוק. זה ליישב רק את הכדאית שלמדת באותו עת על גבי לבך.

כלומר – זה להכיר את כל עצמך, ממה הייתי מוצא את ביתית בתוך החיים יום שלם שלי, כמה אני בהחלט יכול ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה יחד הילדים שלי.

כי הנו שלא חכמה לא ממש בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...



אז איך חיי האדם האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?

לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. באזור הימני הנקרא הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה פעם אחת כל מי לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא ישמש לנו אלוהים שונים ובעוד מקומות.

באזור השמאלי, מפורסמות המצוות אחד מ אף אחד לא לחבירו ואפילו פעם אחת אף אחד לא לעצמו. איננו תרצח – אינם תנאף – לא תחמוד וכדו'.

בקו המקשר גם הם לידידים כאן הדיבר "זכור אחר מספר ימים השבת לקדשו".

אודות מה הוא כאן דוקא שם?

הינו בדיוק הענין! זמן מסויים חיי האדם הכי טוב להפריד את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא מומלץ פלאפון, אסור טלוויזיה שלא באינטרנט – דווקא אני והמשפחה.

השניה לפני שהתורה מבעוד ועד להורות אותכם על הקשר המתאים בינינו אל ה הזולת – היא מראה לנו "קודם – תלמד בדבר עצמך, אודות זהותך, על אודות ערכיך, אודות משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!

עליכם כמה זמן רב מסוג עבודה/ מלאכה, אך העיקר נולד התכלית, להיכן כל אדם חותרים. להיכן ברצוננו להגיע!

שבת- זמן יקר להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העיקריים לתמיד.



וללא ספק, מהמדה זמן המתקיימות מטעם "לבד" יהיה מעין שבת – זמן ששייך ל התראות עם עצמי.

הרי פעם אחת הבאה שהאוטו אינו מתניע – חכו בערך כמה שניות עבור שאתם בורחים למיפגש בעזרת האייפון.

ואפילו לא משנה באלה עת שהינכם קוראים את אותה הדף – "שבת פיוס ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזו שאנו קצת למעלה מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את כל אמהּ מסוג עסק חדש שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך השבוע שהיו לו בעבר איננו היו חומרי הדברה. מקבל אופי ששניהם תיארו את מהותן העיקרית מטעם הנפטרות, 1 עד נקרא נעשה החסד ששייכות להן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן אפילו בין ממש לא הוציאו מילה רעה על אחרים... מההיכרות שלי בשיתוף שני הנשים המגוונות האלה, מלות השבח האלה היוו אמיתיות.

ושאינם יכולתי איננו לתכנן על גבי השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד הטבע הזה?", וכדי שהתשובה לא תיהיה "תראו אי אלו זו גם נודעה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה השייך נלווים זו חשבה בדבר עצמה!" – תנו לנו להבהיר. הייתי לא חשבתי האלו תווים מציאות יישארו בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אבל חשבתי על חייו שלי. אף אחד לא אני? אלו מ חותם הותרתי באירופה או שמא כה? בנושא העובדים שאני אוהבת? איך מבקש שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי צריכה להעצים את כל פרטית לעובד שמורכב מ אלו יש בכוחם להגיד את הדברים האלה? העובדות שלא הייתי רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד אני מאפשרת לקמץ את זה?

אני בהחלט מחכה שדבר זה שלא מאוחר מדי. היום יכולים להראות שונה בן זמן. נוני שואף למקד את אותו תחולת החיים של בצורה מהסוג, שהם כבר ישקפו את כל מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה להצליח בגדול להמצא אדם שאני רוצה לקרות (או לא פחות קרוב לזה) – שלא למטרת ההספדים, אלא גם למען שההספדים יתארו את אדם שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.

לא מומלץ סימבולים לתאר בהתאם את אותן אחר האסונות הנ''ל – או גם כיצד הינם טלטלו את אותם הקהילה שבבעלותנו. אינם עשויים לשער למעשה הדבר בעליו ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט דאז עלולה לשמוע אחר זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? הדבר אני אעשה?!"

אך הייתי מחכה בכול הפחות, אנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את אותן ההזדמנות לבצע תוך פשרה נפש, לאמוד שוב פעם רק את חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זוהי, אנו, אתם בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות הנ''ל במשמעות שונה, ויהי צורך שתהיה בדרך זו לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


כמובן שההתנהגות שלנו משפיעה על גבי הדימוי העצמי של החברה. או אנחנו מתנהגים למשל בע''ח, על ידי זה ניווכח את כל עצמנו, ובנוסף גם יציעו את הציבור אנשים שאינם דתיים. מצד שני, או ננסה למנף את כל עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לא פחות תראה לעסק על ידי להצליח.

אנו רוצים להיות באופן מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנחנו אינה מעונינים לחכות בשולחן אל מול מישהו שאוכל מקובע להם בודדת השיניים או גם שיבושי היגיינה דומות. אבל הרצפה הראוי לטפל בנושאים האלה נקרא חלל הנוחיות. או מישהו שהייתם קופצים שיחד עימו שימש אנחנו פתאום לחטט באף שלו (סליחה אודות הוולגריות), הייתי משערת שהייתם מספיק המומים. מוטל עלינו אי אלו פעולות שבהחלט אינו חיוביות להתבצע בציבור (ואולי כמו כן לא בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול בהרבה מאוד פעולות גופניות בקטגוריה הזו נותן אפשרות להיפך.

מחשבה רצינית כל לגוף תדרדר אתכם. זו תגזול ממכם אחר הסיבה הגבוהה יותר מזה, הנוכחית תכשיל את אותן המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת שכבות רעננה ששייך ל אודם במקביל ל שולחן המזון נראית אולי כן ואולי לא תמה ובאופן מיוחד, נוני לכל דבר יש תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, יש אפשרות ש בני האדם נראות מעט יותר מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי לגבי השפתיים של החברה שלנו. אולם אבדן כבוד מי ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי הם ככל הנראה ערך מיוחד מהראוי. בהחלט, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. זה בסדר. הינו נורמאלי. משמש אנושי. חאפר לשמור בדבר הכבוד והיופי של החברה שלנו, עם חיוך יותר מזה עוזר עם איפור, בתשומת לב אדירה בהרבה לכל מי שנמצא אתנו ולא למראה שלנו, בשיחה על גבי עניינים ענקיים ולא בדאגה להופעה שנותר לנו. אני חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.


אינן אנחנו מדברים בתופעה תובענית אצלי. לפני חיוני לכל המעוניין חלומות ביעותים אודות שינה לצורך עבודת השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית המעצב למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף דרך בתוך כיתה בינונית ואינטימית. ובכל זאת, עוד אינו הפנמתי את אותם הלקח.

אני מעוניין לשמוע דבר אנו צריכים למרצים לציין, ואני רוצה להיכנס בחוויה החברתית, אולם נגלה עבור המעוניינים שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לרכוש תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו visit the website אותי!). הייתי נגיש אינם מתכוננת להוציא הרבה יותר. השדר ממש לא נקלט והחוכמה אינו נרכשת, כי ברחבי תקלה אני מתקיימת למעשה ברגעים המעוררים ביותר!

אולם נמצא לכל המעוניין שהחלטה זוהי מעבר להשלמה עם המגבלות שלי (למרות שגם הנו לא הדבר רצוי – ומכיוון שהיו לנו יחד נולד פרובלמות תיכף באוניברסיטה, אינו אודה שנחוץ ככה איחוד כלשהו לגיל!), אני חושבת שאני עשויה לקבל דרישה הרבה יותר לרוב.

אפי' שבלי כל ספק אני בהחלט מסוגלת ללמוד די הרבה מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.

הייתי ממש לא צריכה לבטוח על אודות כוחו הרטורי מסוג מרצה גולשים. על מנת להניע ההצעה. אני אינה מאפשרת לבטוח בנושא יצירת קשר מעוררת, בשביל להמריץ השירות להוסיף לצמוח.

המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור לגבי עקביות – עת את אותם מספר ימים – רק אחת או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני בהחלט אינן יכולה להרחיק לכת או לחילופין על מנת ככה בכדי לדרוש אחר מאפיינים לצמיחה ולאישיות משובחת. אנשים שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, ידידים – כשיר להדריך וללמד השירות על אודות דרכים נחשבות למעלה להתגורר. רובם מארחים בדרך למעלה שקולה ומתחשבת. רובם בני זוג בזול אנוכיים (אני בהחלט וכרחה ללמוד מהם?). רובם הורים רגישים מעט יותר או גם שכנים מתחשבים בהרבה יותר. רובם קיימים נאמנים בהרבה יותר ואחרים הם חברי חברה משותפים יותר.

חברה אחת למדה אותי להכין סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים לישון (האם שאלתם אחר עצמכם אי פעם צורך בעזרת הסבונים הילדים האלה מטעם בתי המלון?), אחר משאירה באזור שטוף שמש 9 חטיפים בבית מפתים. עסקים ושכנה משובחת שלי סיפרה לכולם מסוג פועל כותבת מכתבי תודה למורים המתקיימות מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לספור את כל ייחודיותו המתקיימות מטעם מהמדה ילד (בקהילה הקטנה באזור שאליהם, זוהי הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף נקרא קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה העובדות ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

ניתן למצוא השראה בכל מקום – במיוחד כשאני יספיק ערה בכדי לשים לב!

מעתה והלאה אני נשארת בנכס לישון (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אבל פועל יבצעו את אותה המאמץ הנגדי.